לשון חכמים, חלק ב, סימן טז
לימוד ותפילה לרפואה, כסדר שסידר מרן הבן איש חי
מרן הבן איש חי סידר לימוד ותפילה לרפואה בספרו ״לשון חכמים״. הסדר כולל חמישה לימודי ״קל וחומר״ ולאחריהם תפילה על החולה.
הלימוד בקל וחומר מעורר למעלה את מידת ״אֵ־ל״, מידה ראשונה מי״ג מידות הרחמים.
הלימוד אורך כמה דקות. רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל!
נשמר בדפדפן שלכם בלבד למשך הביקור, ונמחק כשסוגרים את הכרטיסייה. לא נשלח לשום מקום.
מצווה עם עלות זניחה, ועליה הבטיחה תורה טובה ואריכות ימים.
משנה חולין י״ב, ה
לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים - קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:
התורה חסה על ממונו של האדם, קל וחומר על האדם עצמו.
משנה נגעים י״ב, ה
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מָה מִטַּמֵּא לוֹ? אִם תֹּאמַר, כְּלֵי עֵצָיו וּבְגָדָיו וּמַתְּכוֹתָיו - מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִים! עַל מֶה חָסָה הַתּוֹרָה? עַל כְּלֵי חַרְסוֹ וְעַל פַּכּוֹ וְעַל טִפְיוֹ.
אִם כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל מָמוֹנוֹ הַבָּזוּי - קַל וָחֹמֶר עַל מָמוֹנוֹ הֶחָבִיב. אִם כָּךְ עַל מָמוֹנוֹ - קַל וָחֹמֶר עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע - קַל וָחֹמֶר עַל שֶׁל צַדִּיק.
ציפוי דקיק עמד בפני האש שנים. אדם שמלא מצוות - על אחת כמה וכמה.
חגיגה כ״ז ע״א
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב. מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ - פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן דִּכְתִיב כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אַל תִּקְרֵי רַקָּתֵךְ אֶלָּא רֵקָנִין שֶׁבָּךְ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:
הקדוש ברוך הוא חס ומרחם על עם ישראל בניו.
פסחים פ״ז ע״ב
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים, וּכְתִיב וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם.
לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: לֹא הָיָה לְךָ לִלְמוֹד מִמֹּשֶׁה רַבָּךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה? אַף אַתָּה בְּדוֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וְלֹא לְגָרְשָׁהּ.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אַתָּה שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ בְּנֵי זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵן אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן - כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּנַי, בְּנֵי בְּחוּנַי, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִין שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי.
תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: הַר־זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: עַם־זוּ קָנִיתָ. וְאַתָּה אָמַרְתָּ - הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת?!
כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ - בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת בַּעֲבוּרֶךָ. עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה וְהִתְחִיל לְבָרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וְגוֹ׳ וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵ־ל חָי. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְגוֹ׳ וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת־לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא־עַמִּי עַמִּי־אָתָּה:
ייסורים שממרקים את כל גופו של אדם - מוציאים אותו לחירות.
ברכות ה׳ ע״א
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָ־הּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״? אַל תִּקְרֵי ״תְלַמְּדֶנּוּ״, אֶלָּא תְלַמְּדֵנוּ - דָּבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ.
קַל וָחוֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן - מַה שֵּׁן וָעַיִן, שֶׁהֵן אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם - עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת, יִסּוּרִין, שֶׁמְּמָרְקִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם - לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר בַּקָּשָׁה זוֹ:
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה׳ אֱ־לֹהַי וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, וּלְמַעַן לִמּוּד קַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, וּלְמַעַן מִדַּת אֵ־ל שֶׁהִיא מִדָּה הָרִאשׁוֹנָה מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים, וּלְמַעַן תְּפִלַּת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָמַר לְפָנֶיךָ:
אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ
וּלְמַעַן סוֹד הַתְּפִלָּה הַזֹּאת וּשְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ הָרְמוּזִים בָּהּ וּמְצֹרָפִים בָּהּ, תָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עַל עַבְדְּךָ פב״פ וּתְרַפְּאֵהוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאָיו וּלְכָל מַכּוֹתָיו, וְתִתֵּן לוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְחֹזֶק וְאֹמֶץ בְּכָל אֵיבָרָיו וְגִידָיו, וּתְרַחֲמֵהוּ וּתְחַיֵּהוּ חַיִּים אֲרֻכִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, וּתְבָרְכֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כִּי אֵ־ל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה׳ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה׳ אֱ־לֹהַי וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, וּלְמַעַן לִמּוּד קַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, וּלְמַעַן מִדַּת אֵ־ל שֶׁהִיא מִדָּה הָרִאשׁוֹנָה מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים, וּלְמַעַן תְּפִלַּת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָמַר לְפָנֶיךָ:
אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ
וּלְמַעַן סוֹד הַתְּפִלָּה הַזֹּאת וּשְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ הָרְמוּזִים בָּהּ וּמְצֹרָפִים בָּהּ, תָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עַל אֲמָתְךָ פב״פ וּתְרַפְּאֶהָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֶיהָ וּלְכָל מַכּוֹתֶיהָ, וְתִתֵּן לָהּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְחֹזֶק וְאֹמֶץ בְּכָל אֵיבָרֶיהָ וְגִידֶיהָ, וּתְרַחֲמֶהָ וּתְחַיֶּהָ חַיִּים אֲרֻכִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, וּתְבָרְכֶהָ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כִּי אֵ־ל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה׳ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
לשון נקבה - הטיה דקדוקית של הנוסח שבספר, שנכתב בלשון זכר.