סגולת הקל וחומר
העמקה

לשון חכמים, חלק ב, סימן טז

סְגֻלַּת הַקַּל וָחֹמֶר

לימוד ותפילה לרפואה, כסדר שסידר מרן הבן איש חי

מרן הבן איש חי סידר לימוד ותפילה לרפואה בספרו ״לשון חכמים״. הסדר כולל חמישה לימודי ״קל וחומר״ ולאחריהם תפילה על החולה.

הלימוד בקל וחומר מעורר למעלה את מידת ״אֵ־ל״, מידה ראשונה מי״ג מידות הרחמים.

הלימוד אורך כמה דקות. רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל!

בשביל מי

לשון התפילה

נשמר בדפדפן שלכם בלבד למשך הביקור, ונמחק כשסוגרים את הכרטיסייה. לא נשלח לשום מקום.

חמשת הקטעים

שילוח הקן

מצווה עם עלות זניחה, ועליה הבטיחה תורה טובה ואריכות ימים.

משנה חולין י״ב, ה

לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים - קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:

להרחיב הפסוקים · ביאור שטיינזלץ · רש״י · ברטנורא
הפסוקים3

דברים כ״ב, ו

כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר ׀ לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכׇל־עֵץ ׀ אוֹ עַל־הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל־הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל־הַבֵּיצִים לֹא־תִקַּח הָאֵם עַל־הַבָּנִים׃

דברים כ״ב, ז

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּקַּח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים׃ {ס}

ויקרא י״ד, ז

וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן־הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃

ביאור שטיינזלץ

חולין קמ״ב ע״א

משנה לא יטול אדם אם על בנים אפילו כדי שתשמש צפור זו כקרבן הבא לטהר את המצורע. ולגופה של מצוה זו, ומה אם מצוה זו של שילוח הקן, שהיא קלה מאוד לעשייה, שכן היא אין בה חסרון כיס של ממש, שהרי מפסיד בכך רק בכאיסר, שהוא שוויה של האם המשתלחת, אמרה התורה במתן שכרה "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז), קל וחומר כמה מרובה הוא מתן השכר על קיומן של מצות חמורות שבתורה.

רש״י2

חולין קמ״ב ע״א

מתני' שהיא כאיסר - שאין בה חסרון כיס אלא דבר מועט:

דברים כ״ב, ז

למען ייטב לך וגו'. אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס אָמְרָה תוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קַל וָחֹמֶר לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת (שם קמ"ב):

ברטנורא

חולין י״ב, ה

מִצְוָה שֶׁהִיא כְּאִסָּר. שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס אֶלָּא דָּבָר מֻעָט:

חסה התורה

התורה חסה על ממונו של האדם, קל וחומר על האדם עצמו.

משנה נגעים י״ב, ה

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מָה מִטַּמֵּא לוֹ? אִם תֹּאמַר, כְּלֵי עֵצָיו וּבְגָדָיו וּמַתְּכוֹתָיו - מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִים! עַל מֶה חָסָה הַתּוֹרָה? עַל כְּלֵי חַרְסוֹ וְעַל פַּכּוֹ וְעַל טִפְיוֹ.

אִם כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל מָמוֹנוֹ הַבָּזוּי - קַל וָחֹמֶר עַל מָמוֹנוֹ הֶחָבִיב. אִם כָּךְ עַל מָמוֹנוֹ - קַל וָחֹמֶר עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע - קַל וָחֹמֶר עַל שֶׁל צַדִּיק.

להרחיב הפסוקים · ברטנורא · רמב״ם על המשנה
הפסוקים2

ויקרא י״ד, לו

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כׇּל־אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַבָּיִת׃

ויקרא י״ד, לה

וּבָא אֲשֶׁר־לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת׃

ברטנורא

נגעים י״ב, ה

עֵסֶק זֶה לַפִּנּוּי. בִּתְמִיָּה, וְכִי לְהַעֲסִיקוֹ לְפַנּוֹת אֶת הַבַּיִת הֻצְרַךְ הַכָּתוּב, שֶׁאַתָּה מַזְקִיקוֹ לְפַנּוֹת דְּבָרִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִים טֻמְאָה, עַל כָּרְחָךְ לֹא בָא הַכָּתוּב לִדְרֹשׁ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁדּוֹרֵשׁ רַבִּי מֵאִיר שֶׁהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

רמב״ם על המשנה

נגעים י״ב, ה

וטפיו. הוא כלי קטן מאד לא יצא ממנו דבר כי אם טיף טיף כמו שהתבאר בכלים (פ"ג מ"ב):

מזבח הזהב

ציפוי דקיק עמד בפני האש שנים. אדם שמלא מצוות - על אחת כמה וכמה.

חגיגה כ״ז ע״א

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב. מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ - פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן דִּכְתִיב כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אַל תִּקְרֵי רַקָּתֵךְ אֶלָּא רֵקָנִין שֶׁבָּךְ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

להרחיב הפסוקים · ביאור שטיינזלץ · רש״י · תוספות · מהרש״א
הפסוקים

שיר השירים ד׳, ג

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃

ביאור שטיינזלץ

חגיגה כ״ז ע״א

אמר ריש לקיש: אין אור (אש) של גיהנם שולטת גם בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב; מה מזבח הזהב שאין עליו ציפוי אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים שמבערים עליו קטורת ואין האור שולטת בו, שאין הזהב נפחת, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, ומניין לנו - דכתיב [שנאמר]: "כפלח הרמון רקתך" (שיר השירים ד, ג), ודורשים: אל תקרי "רקתך" אלא רקנין שבך (שדורש כאילו כתוב "ריקתך"), שאף הם מלאים במצוות כרימון - על אחת כמה וכמה שאין אש הגיהנם שולטת בהם.

רש״י

חגיגה כ״ז ע״א

כעובי דינר זהב - דבר מועט לא חסר זהבה דנעשה בו נס:

תוספות2

חגיגה כ״ז ע״א

פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'. נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.) וכי אמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נח:) הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה:

שאין בו אלא עובי דינר. בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל (שמות ג׳:ב׳):

מהרש״א

חגיגה כ״ז ע״א

שאין עליו אלא כעובי דינר כו' אין האור כו'. כפרש"י דינר זהב דבר מועט לא חסר זהבה כו' עכ"ל ומדברי התוס' נראה לפרש דה"ק שלא היה העובי יותר מדינר זהב ואעפ"כ לא נשרף העץ שתחתיו שהזהב הדק מגין עליו ובדמיון זה פושעי ישראל שגם הם מלאים מצות כדכתיב כפלח הרמון וגו' ואלו המצות שהם דמיון הזהב כמ"ש הנחמדים מזהב הם מגינין עליהם מאש של גיהנם שלא ישלוט בהן:

הושע

הקדוש ברוך הוא חס ומרחם על עם ישראל בניו.

פסחים פ״ז ע״ב

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים, וּכְתִיב וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם.

לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: לֹא הָיָה לְךָ לִלְמוֹד מִמֹּשֶׁה רַבָּךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה? אַף אַתָּה בְּדוֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וְלֹא לְגָרְשָׁהּ.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אַתָּה שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ בְּנֵי זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵן אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן - כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּנַי, בְּנֵי בְּחוּנַי, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִין שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי.

תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: הַר־זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, דִּכְתִיב: עַם־זוּ קָנִיתָ. וְאַתָּה אָמַרְתָּ - הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת?!

כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ - בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת בַּעֲבוּרֶךָ. עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה וְהִתְחִיל לְבָרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וְגוֹ׳ וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵ־ל חָי. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְגוֹ׳ וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת־לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא־עַמִּי עַמִּי־אָתָּה:

להרחיב ביאור שטיינזלץ · רש״י
ביאור שטיינזלץ5

פסחים פ״ז ע״ב

לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך? שהוא רבם של כל הנביאים שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה - בדול עצמך ממנה מאשה זו, אמר לו: רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה.

כיון שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך אתה קשור בהם, ישראל שהן בני, בני בחוני (שנבחנו ועמדו בנסיונות) בני אברהם יצחק ויעקב, והם אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי כלומר שהם חשובים כל כך שנאמר עליהם שהם קנינו של הקדוש ברוך הוא

ואלו הם: תורה קנין אחד, דכתיב [שנאמר]: "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח, כב). שמים וארץ קנין אחד, דכתיב [שנאמר]: "ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ" (בראשית יד, יט). בית המקדש קנין אחד, דכתיב [שנאמר]: "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו" (תהלים עח, נד). ישראל קנין אחד דכתיב [שנאמר]: "עם זו קנית" (שמות טו, טז) ואתה אמרת העבירם (החליפם) באמה אחרת!

כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו שימחל לו חטאו שדבר רעה על ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות רעות שאמר עליהם "יזרעאל" (גלות), "לא עמי" ו"לא רוחמה" בעבורך משום שקטרגת עליהם.

עמד ובקש רחמים ובטל גזירה. והתחיל לברכן, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה" (הושע ב' א-כה).

רש״י

פסחים פ״ז ע״ב

ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו - קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

שן ועין

ייסורים שממרקים את כל גופו של אדם - מוציאים אותו לחירות.

ברכות ה׳ ע״א

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָ־הּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״? אַל תִּקְרֵי ״תְלַמְּדֶנּוּ״, אֶלָּא תְלַמְּדֵנוּ - דָּבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ.

קַל וָחוֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן - מַה שֵּׁן וָעַיִן, שֶׁהֵן אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם - עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת, יִסּוּרִין, שֶׁמְּמָרְקִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם - לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!

להרחיב הפסוקים · ביאור שטיינזלץ · מהרש״א
הפסוקים2

תהלים צ״ד, יב

אַשְׁרֵי ׀ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ׃

שמות כ״א, כו

וְכִי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עֵין עַבְדּוֹ אוֹ־אֶת־עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחׇפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ׃

ביאור שטיינזלץ2

ברכות ה׳ ע״א

אלא מה תלמוד לומר "ומתורתך תלמדנו" - אל תקרי [תקרא] "תלמדנו", לאמר: תלמד אותו, אלא תלמדנו = תלמד אותנו. ומשמעו: דבר זה, על ערכם של יסורים - מתוך דיני תורתך תלמדנו, ובדרך "קל וחומר":

קל וחומר משן ועין שבדיני עבד. מה שן ועין שהן אינן אלא אחד מאבריו של אדם, אם גרם האדון להפיל את שינו או עינו - העבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה שמתכפרים עוונותיו ביסוריו.

מהרש״א

ברכות ה׳ ע״א

אלא מה ת"ל ומתורתך תלמדנו. דמשמע שתלה הדבר בעון ביטול תורה דוקא וקאמר א"ת תלמדנו ולא איירי קרא כלל ביסורין של אהבה אלא ביסורין שממרקין עונותיו של אדם ותקרי תלמדינו דבר זה מק"ו משן ועין כו' ענינו דעבד כנעני מצד עונות אבותיו נשתעבד כמ"ש ויהי כנען עבד למו וע"י יסורין בשן ועין יוצא בהם לחירות למרק בו עון אבותיו ק"ו ביסורין של כל גופו שממרקין עונותיו של אדם ומסיק ומדמה לה לברית מלח שממתקת את הבשר דהיינו שנכנס בבשר ומוציא הדם ממנו וממתקת את הבשר כך היסורין נכנסין בבשר דאדם ומוציא ממנו רתיחת הדם המביאו לידי חטא עונותיו מתמרקין ממנו וק"ל:

הבקשה

וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר בַּקָּשָׁה זוֹ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה׳ אֱ־לֹהַי וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, וּלְמַעַן לִמּוּד קַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, וּלְמַעַן מִדַּת אֵ־ל שֶׁהִיא מִדָּה הָרִאשׁוֹנָה מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים, וּלְמַעַן תְּפִלַּת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָמַר לְפָנֶיךָ:

אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ

וּלְמַעַן סוֹד הַתְּפִלָּה הַזֹּאת וּשְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ הָרְמוּזִים בָּהּ וּמְצֹרָפִים בָּהּ, תָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עַל עַבְדְּךָ פב״פ וּתְרַפְּאֵהוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאָיו וּלְכָל מַכּוֹתָיו, וְתִתֵּן לוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְחֹזֶק וְאֹמֶץ בְּכָל אֵיבָרָיו וְגִידָיו, וּתְרַחֲמֵהוּ וּתְחַיֵּהוּ חַיִּים אֲרֻכִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, וּתְבָרְכֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כִּי אֵ־ל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה׳ צוּרִי וְגֹאֲלִי.